שרון בנרף מוזס
רפואה סינית לנשים
רחובות 0546921550
אחרון- הסכין"
"ראשית- המילה,
,אחר כך- הצמח
בנימה אישית
שמי שרון, מטפלת ברפואה סינית, נשואה ומגדלת שלושה נינג'ות...
גיליתי את עולם הרפואה הסינית בשנת 2008 , כאשר הייתי בבלאגן גדול עם עצמי...
באותה תקופה רק אכלתי ועישנתי, עישנתי ואכלתי. סבלתי מחרדות, נדודי שינה, כאבי ראש, כאבי בטן, כאבי גב ומה לא... לא היתה מערכת בגוף שלי שלא הרגשתי, וכל מערכת היתה זירת התמודדות בפני עצמה, כאילו הכל 'הופרט' למחלקות, ואין שום חווית אחדות.
מצוידת בשלל כדורים, ובמסר הרפואי 'אין לזה טיפול תצטרכי ללמוד לחיות עם זה' , נעורה בי ההרגשה שלא כך אני רוצה לחיות את חיי.
התחלתי להתבונן על עצמי 'מבחוץ'. ראיתי איך אני לוקחת משאף, רק כדי לפנות מקום בריאות לסיגריה הבאה. ראיתי איך אני צמה ארבעה ימים, רק כדי לנקות את הבולמוס האחרון ולפנות מקום לבולמוס הבא. וראיתי הרבה נושאים נפשיים, שמנהלים אותי, אך אני לא מטפלת בהם.
וכך, במהלך בולמוס שבישר עבורי את התחתית, שלחה אלי הבריאה קרן אור חמימה ובהירה לתוך הערפל העכור שאפף אותי, והתחלתי לבקש עזרה. טיפלתי בנושאים הנפשיים במסגרות התמיכה הרלוונטיות, והגעתי לקליניקה לרפואה משלימה של קופת החולים.
מכאן הכל היה כבר השגחה פרטית... המטפלת הראשונה שלי אליה הופניתי דרך קופת החולים, קרין הוד , גילתה לי את עולמה המופלא של הרפואה הסינית דרך צמחים ודיקור, וכאשר נוכחתי כי העזרה כל כך יעילה ומהירה וכי אני מגיבה לטיפול כל כך טוב, התמסרתי כולי לתהליך וכך גם החלטתי להיות אקטיבית בטיפול בעצמי דרך למידת עולם התזונה המסורתית אצל אייל שפרינגר ודרך תרגול טאי צ'י ואמנויות לחימה נוספות אצל גלי שגיא הנפלאה. מאייל למדתי לזהות את ה'פקודה' שכל טעם, כל מזון וכל מרקם יוצרים בגוף. מגלינק'ה למדתי להזדקף, ולתפוס לעצמי מקום בעולם. בהמשך האירה את דרכי שרון חסיד אדמוני ולימדה אותי התבוננות פנימית בדרך הזן בודהיזם. עוד מורות ומורים טובות וטובים נשזרו בחיי במהלך השנים ולכולם אני מודה וזכרונות רבים נוצרת.
ברקע הקליני שלי טיפול במחלות ובמצבים רפואיים רבים ומגוונים, עם נסיון רב בתחום הגסטרו- שיקום מערכת העיכול (קרוהן, קוליטיס, צליאק, גסטריטיס, אזופגיטיס, הליקובקטר פילורי, שלשולים, צרבות, עצירות, טחורים, פיסורה, מעי רגיז, כאבי בטן, בקע סרעפתי ועוד).
אני מסתכלת על העולם שלנו היום, על המתנה הנפלאה שקיבלנו, הזכות הנדירה להלך כאן בכוכב ארץ, רואה איך אנחנו עוקרים עץ על מנת להרחיב מקומות חניה, או קונים צעצוע בחנות של השקל, כזה שייהרס אחרי יום אבל יישאר בכדור לעוד ארבע מאות שנה, ומתהפכת לי הבטן.
זו בדיוק, אבל בדיוק, אותה התנהלות כמו לקחת משאף כדי לפנות מקום לסגריה, או לצום כדי לבלמס אוכל שאיני זקוקה לו, בכמות שתהיה הרסנית עבורי לעוד שנים רבות.
אנחנו נשים, אנחנו אמהות, אנחנו האדמה והיער. יש לנו אחריות, כלפי עצמנו, כלפי גופנו ונפשנו, כלפי ילדינו וכלפי האדמה עליה אנו פוסעות- אחריות לריפוי, אחריות לתפוס מקום, אחריות לפיוס.
היה לי חשוב לחלוק את סיפור חיי ואת ההתמודדויות שלי, כדי שתדעי, שלא נולדתי עם כפית של רוזמרין בחליטה... גם אני פה, מתמודדת כל יום במחשבה - איך עוברת את היום הזה... גם אני לפעמים בחושך. גם אני רוצה לברוח. גם אני אמא עייפה שנמאס לה לראות מטבח ושמבינה כמה הוא חשוב... אמא שלא יודעת איך לשים את עצמה, את בריאותה, את ההתפתחות שלה- במרכז. כנשים, לא חונכנו לכך... וכעת אנו זוכות לחנך עצמנו מחדש, ולתכנת עצמנו מחדש, בעידן הראשון שבעצם מאפשר זאת...
כל בוקר אני מבקשת עזרה, מבקשת את הדרכת הבורא להיטיב לי, ומתוך כך להיטיב ליקיריי.
אני מאמינה בהשתדלות, אני מאמינה בפתרונות גמישים, כאלה שיזמינו אותנו להתמיד בהם, ובתזונה שעושה חשק ויודעת לעורר את שמחת החיים...
ובעיקר אני מאמינה- שדרך עוברים ביחד.
"כל עוד הנר דולק אפשר לתקן"
(רבי ישראל מסלנט זצ"ל).